ירושלים

הברונזה התיכונה (תקופת האבות)

בשונה מתקופות קדומות יותר, תקופה זו עשירה בתעודות כתובות המספרות לנו על הנעשה במרחב הסובב אותנו. יש שהציעו לזהות בתקופה זו את הריאליה של סיפורי האבות, שבהם נזכרת ירושלים כעירו של מלכיצדק מלך שלם, ומכאן הכינוי שניתן לתקופה זו: "תקופת האבות".
בתקופת הברונזה התיכונה אנו עדים למעורבות מצרית בנעשה בארץ כנען ולחדירת שבטים מסוריה של ימינו. בכנען החלו שוב לבנות ערים – כמו דן, מגידו, שכם ועוד – לאחר הפסקה בת מאות שנים. באזורים שונים היו "ערי מדינה" דומיננטיות שמלכיהן שלטו בתחומי העיר ובשטח הסובב אותה.

קרא עוד
2200–1550 לפסה"נ
2200–1550 לפסה"נ

הר המוריה לפני הקמת בית המקדש

2200–1550 לפסה"נ

מפגש היסטורי בירושלים הקדומה: המפגש בין אברהם למלכיצדק מלך שלם

הברונזה המאוחרת (תקופת ההתנחלות)

מעורבותה של מצרים בנעשה בכנען הלכה וגברה בתקופה זו, ובמאה ה-15 לפסה"נ יצא פרעה תחותמס השלישי למסע מלחמה בארץ. בתקופה זו כמעט ולא נבנו ביצורים חדשים בכנען, והארץ נטלה חלק פעיל במסחר אינטנסיבי שהתקיים בכל האגן המזרחי של הים התיכון. בעבר הציעו לתארך את התנחלות בני ישראל באזורים שונים בארץ לסוף תקופה זו ומכאן השם "תקופת ההתנחלות", המתייחס לחלקה האחרון של התקופה.

באמצע המאה ה-14 לפסה"נ נזכרה ירושלים בפעם השנייה בתולדותיה, שוב במצרים, בטקסטים שאינם מקראיים. ירושלים הייתה מעורבת במאבקים פנימיים בין המושלים של המרכזים העירוניים האחרים, שיצרו קואליציה נגדה.

הממצא הארכיאולוגי מתקופה זו בעיר דוד ובסביבתה הוא דל ביותר. עם זאת, התגלו ממצאים שמתוארכים לשלהי התקופה, כדוגמת קברים שנמצאו בהר הזיתים וממצאים נוספים שאותרו בשכונת נחלת אחים הסמוכה לשוק מחנה יהודה, ועוד. לדעת פרופ' גבריאל ברקאי אף עמד מקדש מצרי באזור שמצפון לשער שכם של ימינו.

קרא עוד

1550–1150 לפסה"נ

הממלכה המאוחדת

לפי התיאור המקראי, בימי הבית הראשון קמה הממלכה המאוחדת בראשותו של המלך דוד ואחריו בנו שלמה. ייסודה של הממלכה היה כרוך במאבקים קשים נגד עמי האזור –  כדוגמת הפלישתים, הארמים, האדומים, העמונים והמואבים – ויצירת בריתות וקשרים מדיניים עם הפניקים וממלכת גשור הצפונית.

החוקרים חלוקים בדעותיהם אודות אופייה גודלה והריאליה של ממלכה זו. המקרא מספר שבירתה של ממלכת דוד ושלמה הייתה ירושלים, שהפכה לראשונה בהיסטוריה לבירת ממלכה כלשהי. דוד העלה את ארון הברית לירושלים ובנו שלמה בנה בה את בית המקדש, ובכך הושלם המהפך בתולדות העיר שהפכה מעתה גם לבירתו הרוחנית והדתית של העם היהודי.

מעשים אלה קבעו את חשיבותה וגורלה של ירושלים במהלך 3,000 השנים שבאו לאחריהם. בירושלים נכתבו פרקי מקרא רבים ופעלו בה, בימי בית ראשון, גדולי הנביאים כישעיהו וירמיהו.

פולחן אלוהי ישראל יוחד למקדש בירושלים, אך העדות המקראית, כמו גם העדות הארכיאולוגית, מלמדת על קיומם של אתרי פולחן ישראליים באתרים נוספים בארץ. בסופו של דבר נדחקו אתרים אלה מפני המקדש בירושלים, בעקבות רפורמות שנעשו בימי מלכים כגון חזקיהו ויאשיהו.

בימי רחבעם בנו של שלמה התפלגה הממלכה: ירושלים נותרה בירת ממלכת יהודה הקטנה במרכז הארץ ובדרומה, ומלכו בה מלכים משושלת בית דוד לאורך מאות השנים הבאות. ממלכת ישראל הצפונית הגדולה והחזקה יותר נשלטה על ידי שושלות מתחלפות בערי בירה שונות, שהחשובה שבהן הייתה שומרון.

קרא עוד
המאה ה-10 לפסה"נ

ימי חזקיהו וישעיהו

כבר בראשית ימי הבית הראשון אנו עדים להשפעה הולכת וגוברת של המעצמות האזוריות על גורלה של ירושלים. פרעה שישק פלש לארץ בשלהי המאה ה-10 לפסה"נ, ובמאה ה-9 לפסה"נ התעצם כוחה של אשור. במחצית השניה של המאה ה-8 לפסה"נ, לאחר שממלכת ישראל מרדה נגד האשורים כבשו אלה את ישראל ואת בירתה שומרון והביאו את קיצה של הממלכה הצפונית בשנת 720 לפסה"נ. מלך יהודה, אחז, נמנע מלמרוד כנגד האשורים וכך הציל את ממלכתו מגורל דומה לזה של ממלכת ישראל אך יהודה, כמו המרחב כולו, נאנקה תחת עולו הקשה של השלטון האשורי. למרות זאת, הגיעה ירושלים בתקופה זו לשיא גודלה ובמישור הפנימי ביצע חזקיהו רפורמות דתיות שביצרו את מעמדם של ירושלים והמקדש. בשנת 705 לפסה"נ הנהיג חזקיהו מרד אזורי (בשיתוף הבבלים) נגד האשורים. הוא הכין את ירושלים למצור באמצעות בניית חומה חדשה ("החומה הרחבה" סביב הגבעה המערבית) וחצב מנהרת מים שהוליכה את מי מעיין הגיחון אל בריכת השילוח בין החומות. במערכה שהתפתחה בשנים הבאות הכניעו האשורים את המורדים וגם חזקיהו נאלץ לקבל את עולם מחדש ולשלם מס כבד, לאחר שערי יהודה נכבשו וחרבו. באירועים דרמטיים אלה מתבלטת דמותו של הנביא ישעיהו שתמך במהלכיו הפוליטיים של חזקיהו והבטיח שהלא יאמן יקרה: בירת ממלכת יהודה, ירושלים, לא תיפול ביד האשורים. הצלתה המופלאה של ירושלים מיד סנחריב, שהיתה אירוע חסר תקדים, נחרתה בתודעת בני התקופה ושיקפה בעיניהם את מעמדה המיוחד כעיר הקודש והמקדש הזוכה להגנה מיוחדת מן האל.

קרא עוד
המאה ה-8 לפסה"נ

ימי יאשיהו, ימי ירמיהו- ערב החורבן

ממלכת יהודה שמרדה בסנחריב מלך אשור בימי חזקיהו ניצלה אמנם מהשמדה, אך נותרה תחת שליטה אשורית בדורות הבאים. גבולותיה העירוניים של ירושלים נשארו פחות או יותר קבועים, והעיר כללה את הר הבית, עיר דוד והגבעה המערבית. בסוף המאה ה-7 לפסה"נ, בימי יאשיהו, נכד חזקיהו, שהמשיך את רוח הרפורמות הדתיות של סבו, נקלעה יהודה למאבק גיאופוליטי בין מצרים, אשור והכוח העולה – בבל. בסופו של מאבק זה תפסה האימפריה הבבלית את מקומה של אשור כמעצמה אזורית וגם ירושלים באה תחת עול הבבלים.

בזמן הקצר שנותר עד חורבנה של ירושלים בידי הבבלים ניסו מלכי יהודה, יהואחז, יהויקים, יהויכין וצדקיהו לתמרן בין שני הכוחות האדירים שחבקו את יהודה: מצרים ובבל. בתוך הדרמה ההיסטורית עולה דמותו של הנביא ירמיהו  הנרדף על ידי יריביו הפוליטיים המביאים להשלכתו לבור הכלא, אך מתעקש להוכיח את מלכי יהודה ודורש מהם לקבל את מציאות השיעבוד לבבלים ולא לצאת כנגד רצון האל. חזונותיו של ירמיהו משמשים כלי רב ערך להכרת אירועי התקופה מנקודת מבטו של הנביא. מלך בבל מגיב בחומרה לנסיונות ממלכת יהודה להתנער משלטונו. ב-598 לפסה"נ הוא עולה על ירושלים ומגלה חלק מתושבי יהודה ואת מלכה, יהויכין. אך רוחות המרד לא דעכו וכעבור כעשר שנים שוב מורדת יהודה כנגד הבבלים. בשנת 586 לפסה"נ, בימי המלך צדקיהו, כבשו הבבלים את ירושלים והעלו את בית המקדש הראשון באש.

קרא עוד
המאה ה-6 לפסה"נ

שושלת אומייה

בימי שושלת בית אומייה השתרעה האימפריה המוסלמית על שטחים עצומים ואפילו איימה על אירופה (ספרד נכבשה על ידם). בירת האומיים היתה דמשק. בארץ הקימו האומיים את עיר הממשל רמלה וגם ירושלים ידעה תחת שלטונם תנופת בניה אדירה: בהר הבית הוקמו שני מבני דת חשובים ולצד ההר הוקמו ארמונות ובית מרחץ ענק. הכותל הדרומי נבנה מחדש ושערי חולדה שוקמו. יתכן שגם את מלאכת הקמת שער הרחמים בכותל המזרחי של הר הבית יש ליחס לתקופה זו.

קרא עוד
661 – 750

שושלת עבאס

שושלת בית עבאס הביאה את קיצה של שושלת אומייה מלבד ממלכה אומיית קטנה שהמשיכה להתקיים בספרד. העבאסים שעיקר התמיכה בהם היתה במזרח האימפריה העבירו את בירתם מדמשק לבגדד. בימי העבאסים לא נהנו ארץ ישראל וירושלים מהשקעות באותו קנה מידה לו זכו בתקופה האומיית אם כי העיר רמלה שחרבה ברעידת אדמה ערב עלייתם לשלטון שוקמה ונבנתה בה בריכת הקשתות המפורסמת, ובנייה נעשתה גם במקומות אחרים ובהם טבריה.

קרא עוד
750 – 970

השושלת הפטימית והשושלת הסלג'וקית

הפטימים היו שליטים שיעים (בניגוד לאומיים ולעבאסים שהיו סונים) שישבו במצרים. בשנת 970 כבשו הפטימים את ארץ ישראל מידי העבאסים, אך האימפריה העבאסית המשיכה להתקיים.
ברעידות אדמה שהתרחשו במאה ה-11 נפגעו חומות ירושלים, שכללו עד אז את עיר דוד ודרום הר ציון, והיה צורך לשקמן. שליטיה הפטימים של ירושלים שיקמו את החומות בתוואי מצומצם, שהותיר את עיר דוד ודרום הר ציון מחוץ לחומות. תוואי חדש זה נשמר עד היום. ראוי לציון אחד השליטים הפטימים, אל-חאכם, אשר רדף את המיעוטים הלא מוסלמים וביחוד את הנוצרים ואף הרס כנסיות שלהם ובהן כנסיית הקבר, ששופצה רק בימי יורשיו. בשנת 1071 כבשו את הארץ המוסלמים הסלג'וקים, כוח עולה שאף הביס את הביזנטים שאיימו על העולם המוסלמי. הסלג'וקים שלטו בארץ עד 1098 שאז חזרו הפטימים למספר חודשים, ערב פלישתם של הצלבנים למזרח התיכון.

קרא עוד
970 – 1099

התקופה הצלבנית

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים וטבחו בתושביה המוסלמים והיהודים. הצלבנים שלטו בעיר עד 1187, אז נכבשה ממלכתם על ידי המנהיג המוסלמי צלאח א-דין אל-איובי. בשנת 1192 יסדו הצלבנים ממלכה שנייה, מצומצמת יותר בגודלה, שהתקיימה עד לחיסולה בידי המוסלמים הממלוכים בשנת 1291.
ירושלים הייתה בירת הממלכה הצלבנית בתקופת הממלכה הראשונה, אך בתקופת הממלכה השנייה שלטו הצלבנים רק בחלק מירושלים במשך כ-15 שנה בלבד ובירתם הייתה עכו. בירושלים הם בנו שווקים, כנסיות ובתי חולים, וגבולות העיר חפפו במידה רבה את תוואי חומות העיר העתיקה בת ימינו.
לאורך רוב התקופה יהודים לא הורשו להתגורר בעיר, אך לקראת סופה של התקופה הצלבנית הראשונה הורשו מספר מצומצם מהם להתגורר ליד מגדל דוד, סמוך לארמון המלך.

קרא עוד
1099 – 1187; 1192 – 1291

התקופה האיובית

האיובים, צלאח א-דין ויורשיו, שלטו בירושלים ובחלקים של ארץ ישראל החל מסוף המאה ה-12 ועד אמצע המאה ה-13, במקביל לממלכה הצלבנית השנייה שהתקיימה בחלקים אחרים של הארץ.

קרא עוד
1187 – 1260

התקופה הממלוכית

בשנת 1260 נכבשה ירושלים על ידי הממלוכים ('ממלוכ' פירושו עבד בערבית), מוסלמים ממצרים שתפסו שם את השלטון עשר שנים קודם לכן. ירושלים הפכה לעיר שולית באימפריה הממלוכית וחומותיה נותרו ככל הנראה בחורבנן. עם זאת, מבנים רבים הוקמו בעיר העתיקה – סביב הר הבית וגם עליו – ובהם שווקים, בתי מרחץ מדרסות ללימודי דת, מסגדים, מבני קבורה ועוד.
בתקופה זו הפך המסדר הפרנציסקני לנציג העולם הקתולי בארץ ישראל. המוסלמים השתלטו על קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה בהר ציון, ובית הכנסת של היהודים נהרס על ידי הקהילה המוסלמית. לאחר מכן הוא נבנה מחדש בהוראת הסולטן שישב בקהיר.

קרא עוד
1260 – 1516

התקופה הפרסית ושיבת ציון

בשנת 539 לפסה"נ החלה התקופה הפרסית לאחר שהאימפריה הבבלית הובסה בידי כורש מלך פרס. שנה לאחר מכן אפשר כורש ליהודים לשוב לארצם, בראשות זרובבל בן שאלתיאל – שהיה צאצא למלכי יהודה – ששבצר הנשיא, וישוע בן יהוצדק הכהן הגדול. כך החלה תקופת שיבת ציון, וב-515 לפסה"נ נחנך מחדש בית המקדש.

באמצע המאה ה-5 לפסה"נ, עשרות שנים לאחר שהחלה שיבת ציון, עלו לארץ עזרא הסופר ואחריו נחמיה – שהיה פקיד רם דרג במלכות פרס – ועימם יהודים רבים נוספים. בימי עזרא ונחמיה נבנתה חומה סביב ירושלים שכללה אז רק את גבעת עיר דוד והר המוריה.

קרא עוד
539–332 לפסה"נ

התקופה ההלניסטית והחשמונאית

עידן התהפוכות: התקופה ההלניסטית החלה עם כיבוש הארץ בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפסה"נ. מיד לאחר מותו של אלכסנדר החלו מלחמות בין יורשיו, ובין שנת 300 לפסה"נ ל-200 לפסה"נ נשלטה הארץ על ידי השושלת התלמיית ממצרים. במאה השנייה לפסה"נ שלטה בארץ השושלת הסלווקית מסוריה.
הרדיפות הדתיות של היהודים גרמו למרד החשמונאים (המקבים) בשנת 167 לפסה"נ, שבעקבותיו הוקמה בשלבים הממלכה החשמונאית. הצלחת המרד החשמונאי מצוינת עד היום בחג החנוכה. עם כיבוש הארץ על ידי הרומאים בשנת 63 לפסה"נ הפכה ממלכת החשמונאים לממלכה בחסות הרומאים.

קרא עוד
332–63 לפסה"נ

התקופה הרומית הקדומה

בשנת 63 לפסה"נ, בעת שבני משפחת חשמונאי נאבקו ביניהם על השלטון, נכבשה הארץ על ידי פומפיאוס הרומאי, שהוזמן על ידי הצדדים לשפוט ביניהם. כך החלה בארץ התקופה הרומאית הקדומה, ומאז סרו החשמונאים למרותם של הרומאים.
בשנת 37 לפסה"נ החל הורדוס למלוך בחסות הרומאים, והוא פיאר את ירושלים ואת הר הבית. עם מותו התמנה בנו ארכילאוס למלך יהודה, אך הרומאים הדיחו אותו מתפקידו. החל משנת 6 לספירה שלטו ביהודה נציבים רומאים, עד שנת 41 לספירה.
בשנת 41 לספירה קיבל אגריפס, נכדו של הורדוס הגדול, את המלוכה על יהודה ושלט בה עד 44 לספירה. עם מותו שבה רומא לשלוט ביהודה באמצעות נציבים רומאים. הדיכוי הרומאי והציפיות היהודיות לגאולה הובילו בשנת 66 לספירה לפרוץ המרד הגדול נגד הרומאים, שהסתיים בחורבן בית המקדש בחודש אב של שנת 70 לספירה.

קרא עוד
63 לפסה"נ – 66 לספירה

חורבן בית המקדש השני

עם פרוץ המרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66 לספירה, הגיע לארץ צבא רומאי אדיר (בשיאו מנה צבא זה כ-60 אלף לוחמים), והחל לדכא בנחישות ובאכזריות את המרד. בשנים הבאות נכבשה כל הארץ על ידי הרומאים, ובחודש ניסן של שנת 70 לספירה החל המצור על חומותיה של ירושלים.
בחודש אב העלו הרומאים, בפיקודו של טיטוס, את בית המקדש באש, וחודש לאחר מכן החריבו את העיר העליונה של ירושלים ששכנה מול בית המקדש. תקופת הבית השני שנמשכה כמעט 600 שנה הגיעה לסיומה.

קרא עוד
66–70 לספירה

התקופה התורקית העות'מאנית

בשנת 1516 נכבשה הארץ על ידי המעצמה הטורקית העות'מאנית. במהלך המאה ה-16 הצרו העות'מאנים את צעדי היהודים בירושלים, דבר שאפשר את תור הזהב של צפת. בימי סולימאן המחוקק ביצרו העות'מאנים את ירושלים וצפת, בנו ח'אנים ומבצרים ועוד.
עם זאת, כבר בסוף המאה ה-16 ניכרו הסימנים הראשונים של תהליכי השקיעה שפקדו את האימפריה ואת הארץ כולה, עד לראשית המאה ה-19. בתקופה זו, הודות למעורבות המעצמות ולמודרניזציה ההולכת וגוברת (אניות קיטור, טלגרף, הרכבת), הפכה הארץ מחצר אחורית מוזנחת של האימפריה לאבן שואבת לצליינים לחוקרים ולתיירים.

במאה ה-19 החל מחקרה המדעי של הארץ, ובסופה נבנו לראשונה שכונות מחוץ לחומות הערים והחלו העליות הציוניות לארץ ישראל. מעמדה של ירושלים התחזק והיישוב בה גדל. בשנת 1839 היו היהודים רוב בירושלים, ובשנת 1870 הייתה הקהילה היהודית גדולה יותר מכל הקהילות האחרות גם יחד (11 אלף איש מתוך 22 אלף תושבים). בראשית המאה ה-20 נרכשו אדמות רבות בעיר דוד על ידי הברון רוטשילד, ואלה עברו מאוחר יותר לבעלות מדינת ישראל.

קרא עוד
1516 – 1917

התקופה הבריטית

התקופה הבריטית הביאה בכנפיה תמורות עמוקות בתולדות הארץ בכלל ובתולדות ירושלים בפרט. חשמל, מים זורמים סלילת דרכים ובניינים מודרניים שינו את מראיה של העיר. תכניות אב שהכינו הבריטים לעיר תרמו לשימור מרקם הבנייה של החומה, העיר העתיקה וסביבתן, ותקנות עזר עירוניות קבעו כי בתי העיר ייבנו או יצופו אבן כדי לשמור על אופייה של ירושלים. מוסדות השלטון השונים ישבו בירושלים, שטח העיר גדל פי ארבעה ואוכלוסייתה גדלה פי שלושה.

קרא עוד
1917 – 1948

התקופה הרומית המאוחרת

לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה שלטו בה הרומאים, והלגיון העשירי ישב בה ככל הנראה ליד שער יפו של ימינו. רק בימי הדריאנוס (ראשית המאה השנייה) החלו הרומאים לבנות את ירושלים כעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה", שבה רחובות אורך ורוחב ומקדשים פגאניים.
עיר דוד ההרוסה נחצבה על ידי הרומאים עבור בניין העיר הרומית. בשנת 132 לספירה פרץ מרד בר כוכבא – אולי כתגובה להפיכת ירושלים לעיר אלילית – שדוכא באכזריות רבה על ידי הרומאים. באופן רשמי יהודים לא הורשו להתגורר בעיר, אך קיימות עדויות לכך שהיו יהודים שהתגוררו בה והיו מי שביקרו בה.

קרא עוד
70–324 לספירה

התקופה הביזנטית

במהלך המאה הרביעית התנצרה האימפריה הרומאית בשלבים, ובירתה עברה לקונסטנטינופוליס, היא איסטנבול של ימינו. כנסיות ורחובות שנבנו לאורך התקופה שינו את אופייה של ירושלים, שהפכה לעיר נוצרית.
בעיר התקיימה קהילה יהודית מצומצמת, לפחות בחלק מהתקופה, ויהודים הורשו לעלות להר הבית בתשלום על מנת לבכות את חורבנו בתשעה באב. למרות קדושתה של העיר בעיני הביזנטים, היא לא הפכה בשום שלב לבירת האימפריה, ואף לא שימשה כבירת מחוז.

קרא עוד
324–638 לספירה
הברונזה הקדומה הברונזה התיכונה (תקופת האבות) הברונזה המאוחרת (תקופת ההתנחלות) הממלכה המאוחדת ימי חזקיהו וישעיהו ימי יאשיהו, ימי ירמיהו- ערב החורבן שושלת אומייה שושלת עבאס השושלת הפטימית והשושלת הסלג'וקית התקופה הצלבנית התקופה האיובית התקופה הממלוכית התקופה הפרסית ושיבת ציון התקופה ההלניסטית והחשמונאית התקופה הרומית הקדומה חורבן בית המקדש השני התקופה התורקית העות'מאנית התקופה הבריטית מלחמת העצמאות ומדינת ישראל התקופה הרומית המאוחרת התקופה הביזנטית