עליית שלוש מאות הרבנים

שנת 1240, תחילת האלף השישי לפי המניין היהודי המסורתי, הייתה רוויה ציפיות משיחיות. עוד לפני כן, החל משנת 1211 ואילך, עלו לארץ ולירושלים חבורות של יהודים מן הגולה, שהגיעו בציפייה לגאולה. עליה זו מכונה "עליית שלוש מאות הרבנים" או "עליית בעלי התוספות", ובראשה עמדו דמויות רבניות חשובות כמו ר' יהונתן מלונל ור' שמשון משאנץ.

ככל הנראה נאלצו העולים היהודיים לעזוב את ירושלים בשנת 1229 כאשר העיר עברה לידיים צלבניות למשך שנים אחדות. אחד העולים בראשית המאה ה-13, מנחם החברוני, הותיר אחריו תיאור של קהילת ירושלים בת התקופה.