עיר הבחירה

עם כיבושה של ירושלים על ידי דוד, בראשית המאה ה-10 לפסה"נ, הפכה העיר לבירתו. הבחירה בירושלים נבעה, כך נראה, מסיבות אחדות: על פי המקרא היתה ירושלים בשטח שהיה מיועד לנחלת שבט בנימין אך בפועל לא נושב על ידי שבטי ישראל ונשאר תחת שליטה יבוסית. אופיו הניטרלי של המקום אפשר לדוד למקם בו את בירתו מבלי לעורר את כעסם של בני השבטים האחרים. מיקומה של ירושלים היה אידיאלי גם בשל היותה ממוקמת מרחק קצר מחברון, שהיתה מעוז כוחו ובירתו הקודמת של דוד, ומרחק קצר מגבעת בנימין, שהיתה בירתו של המלך הקודם, שאול, מה שאיפשר לדוד לפקוח עין מקרוב על תומכי בית שאול. מיקומה המרכזי של ירושלים בממלכת דוד הקל אף הוא על שליטה יעילה יותר בממלכה. ספר דברי הימים, הרומז לכך שעקידת יצחק התרחשה בירושלים, מלמד שהתפיסה המקראית קשרה את ירושלים לראשית האמונה באל אחד כעיר מקודשת מקדמת דנא.

בתמונה: שחזור ירושלים בימי דוד לפי ד"ר אייל מירון במבט מדרום (ציור: באלאג' באלוג'). שימו לב להר המוריה מצפון לעיר, טרם בניית המקדש.