ארץ ישראל

הממלכה המאוחדת

לפי התיאור המקראי, בימי הבית הראשון קמה הממלכה המאוחדת בראשותו של המלך דוד ואחריו בנו שלמה. ייסודה של הממלכה היה כרוך במאבקים קשים נגד עמי האזור –  כדוגמת הפלישתים, הארמים, האדומים, העמונים והמואבים – ויצירת בריתות וקשרים מדיניים עם הפניקים וממלכת גשור הצפונית.

החוקרים חלוקים בדעותיהם אודות אופייה גודלה והריאליה של ממלכה זו. המקרא מספר שבירתה של ממלכת דוד ושלמה הייתה ירושלים, שהפכה לראשונה בהיסטוריה לבירת ממלכה כלשהי. דוד העלה את ארון הברית לירושלים ובנו שלמה בנה בה את בית המקדש, ובכך הושלם המהפך בתולדות העיר שהפכה מעתה גם לבירתו הרוחנית והדתית של העם היהודי.

מעשים אלה קבעו את חשיבותה וגורלה של ירושלים במהלך 3,000 השנים שבאו לאחריהם. בירושלים נכתבו פרקי מקרא רבים ופעלו בה, בימי בית ראשון, גדולי הנביאים כישעיהו וירמיהו.

פולחן אלוהי ישראל יוחד למקדש בירושלים, אך העדות המקראית, כמו גם העדות הארכיאולוגית, מלמדת על קיומם של אתרי פולחן ישראליים באתרים נוספים בארץ. בסופו של דבר נדחקו אתרים אלה מפני המקדש בירושלים, בעקבות רפורמות שנעשו בימי מלכים כגון חזקיהו ויאשיהו.

בימי רחבעם בנו של שלמה התפלגה הממלכה: ירושלים נותרה בירת ממלכת יהודה הקטנה במרכז הארץ ובדרומה, ומלכו בה מלכים משושלת בית דוד לאורך מאות השנים הבאות. ממלכת ישראל הצפונית הגדולה והחזקה יותר נשלטה על ידי שושלות מתחלפות בערי בירה שונות, שהחשובה שבהן הייתה שומרון.

קרא עוד
המאה ה-10 לפסה"נ

ימי חזקיהו וישעיהו

כבר בראשית ימי הבית הראשון אנו עדים להשפעה הולכת וגוברת של המעצמות האזוריות על גורלה של ירושלים. פרעה שישק פלש לארץ בשלהי המאה ה-10 לפסה"נ, ובמאה ה-9 לפסה"נ התעצם כוחה של אשור. במחצית השניה של המאה ה-8 לפסה"נ, לאחר שממלכת ישראל מרדה נגד האשורים כבשו אלה את ישראל ואת בירתה שומרון והביאו את קיצה של הממלכה הצפונית בשנת 720 לפסה"נ. מלך יהודה, אחז, נמנע מלמרוד כנגד האשורים וכך הציל את ממלכתו מגורל דומה לזה של ממלכת ישראל אך יהודה, כמו המרחב כולו, נאנקה תחת עולו הקשה של השלטון האשורי. למרות זאת, הגיעה ירושלים בתקופה זו לשיא גודלה ובמישור הפנימי ביצע חזקיהו רפורמות דתיות שביצרו את מעמדם של ירושלים והמקדש. בשנת 705 לפסה"נ הנהיג חזקיהו מרד אזורי (בשיתוף הבבלים) נגד האשורים. הוא הכין את ירושלים למצור באמצעות בניית חומה חדשה ("החומה הרחבה" סביב הגבעה המערבית) וחצב מנהרת מים שהוליכה את מי מעיין הגיחון אל בריכת השילוח בין החומות. במערכה שהתפתחה בשנים הבאות הכניעו האשורים את המורדים וגם חזקיהו נאלץ לקבל את עולם מחדש ולשלם מס כבד, לאחר שערי יהודה נכבשו וחרבו. באירועים דרמטיים אלה מתבלטת דמותו של הנביא ישעיהו שתמך במהלכיו הפוליטיים של חזקיהו והבטיח שהלא יאמן יקרה: בירת ממלכת יהודה, ירושלים, לא תיפול ביד האשורים. הצלתה המופלאה של ירושלים מיד סנחריב, שהיתה אירוע חסר תקדים, נחרתה בתודעת בני התקופה ושיקפה בעיניהם את מעמדה המיוחד כעיר הקודש והמקדש הזוכה להגנה מיוחדת מן האל.

קרא עוד
המאה ה-8 לפסה"נ

התקופה הצלבנית

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים וטבחו בתושביה המוסלמים והיהודים. הצלבנים שלטו בעיר עד 1187, אז נכבשה ממלכתם על ידי המנהיג המוסלמי צלאח א-דין אל-איובי. בשנת 1192 יסדו הצלבנים ממלכה שנייה, מצומצמת יותר בגודלה, שהתקיימה עד לחיסולה בידי המוסלמים הממלוכים בשנת 1291.
ירושלים הייתה בירת הממלכה הצלבנית בתקופת הממלכה הראשונה, אך בתקופת הממלכה השנייה שלטו הצלבנים רק בחלק מירושלים במשך כ-15 שנה בלבד ובירתם הייתה עכו. בירושלים הם בנו שווקים, כנסיות ובתי חולים, וגבולות העיר חפפו במידה רבה את תוואי חומות העיר העתיקה בת ימינו.
לאורך רוב התקופה יהודים לא הורשו להתגורר בעיר, אך לקראת סופה של התקופה הצלבנית הראשונה הורשו מספר מצומצם מהם להתגורר ליד מגדל דוד, סמוך לארמון המלך.

קרא עוד
1099 – 1187; 1192 – 1291

התקופה האיובית

האיובים, צלאח א-דין ויורשיו, שלטו בירושלים ובחלקים של ארץ ישראל החל מסוף המאה ה-12 ועד אמצע המאה ה-13, במקביל לממלכה הצלבנית השנייה שהתקיימה בחלקים אחרים של הארץ.

קרא עוד
1187 – 1260

התקופה הפרסית ושיבת ציון

בשנת 539 לפסה"נ החלה התקופה הפרסית לאחר שהאימפריה הבבלית הובסה בידי כורש מלך פרס. שנה לאחר מכן אפשר כורש ליהודים לשוב לארצם, בראשות זרובבל בן שאלתיאל – שהיה צאצא למלכי יהודה – ששבצר הנשיא, וישוע בן יהוצדק הכהן הגדול. כך החלה תקופת שיבת ציון, וב-515 לפסה"נ נחנך מחדש בית המקדש.

באמצע המאה ה-5 לפסה"נ, עשרות שנים לאחר שהחלה שיבת ציון, עלו לארץ עזרא הסופר ואחריו נחמיה – שהיה פקיד רם דרג במלכות פרס – ועימם יהודים רבים נוספים. בימי עזרא ונחמיה נבנתה חומה סביב ירושלים שכללה אז רק את גבעת עיר דוד והר המוריה.

קרא עוד
539–332 לפסה"נ

התקופה הרומית הקדומה

בשנת 63 לפסה"נ, בעת שבני משפחת חשמונאי נאבקו ביניהם על השלטון, נכבשה הארץ על ידי פומפיאוס הרומאי, שהוזמן על ידי הצדדים לשפוט ביניהם. כך החלה בארץ התקופה הרומאית הקדומה, ומאז סרו החשמונאים למרותם של הרומאים.
בשנת 37 לפסה"נ החל הורדוס למלוך בחסות הרומאים, והוא פיאר את ירושלים ואת הר הבית. עם מותו התמנה בנו ארכילאוס למלך יהודה, אך הרומאים הדיחו אותו מתפקידו. החל משנת 6 לספירה שלטו ביהודה נציבים רומאים, עד שנת 41 לספירה.
בשנת 41 לספירה קיבל אגריפס, נכדו של הורדוס הגדול, את המלוכה על יהודה ושלט בה עד 44 לספירה. עם מותו שבה רומא לשלוט ביהודה באמצעות נציבים רומאים. הדיכוי הרומאי והציפיות היהודיות לגאולה הובילו בשנת 66 לספירה לפרוץ המרד הגדול נגד הרומאים, שהסתיים בחורבן בית המקדש בחודש אב של שנת 70 לספירה.

קרא עוד
63 לפסה"נ – 66 לספירה

חורבן בית המקדש השני

עם פרוץ המרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66 לספירה, הגיע לארץ צבא רומאי אדיר (בשיאו מנה צבא זה כ-60 אלף לוחמים), והחל לדכא בנחישות ובאכזריות את המרד. בשנים הבאות נכבשה כל הארץ על ידי הרומאים, ובחודש ניסן של שנת 70 לספירה החל המצור על חומותיה של ירושלים.
בחודש אב העלו הרומאים, בפיקודו של טיטוס, את בית המקדש באש, וחודש לאחר מכן החריבו את העיר העליונה של ירושלים ששכנה מול בית המקדש. תקופת הבית השני שנמשכה כמעט 600 שנה הגיעה לסיומה.

קרא עוד
66–70 לספירה

התקופה התורקית העות'מאנית

בשנת 1516 נכבשה הארץ על ידי המעצמה הטורקית העות'מאנית. במהלך המאה ה-16 הצרו העות'מאנים את צעדי היהודים בירושלים, דבר שאפשר את תור הזהב של צפת. בימי סולימאן המחוקק ביצרו העות'מאנים את ירושלים וצפת, בנו ח'אנים ומבצרים ועוד.
עם זאת, כבר בסוף המאה ה-16 ניכרו הסימנים הראשונים של תהליכי השקיעה שפקדו את האימפריה ואת הארץ כולה, עד לראשית המאה ה-19. בתקופה זו, הודות למעורבות המעצמות ולמודרניזציה ההולכת וגוברת (אניות קיטור, טלגרף, הרכבת), הפכה הארץ מחצר אחורית מוזנחת של האימפריה לאבן שואבת לצליינים לחוקרים ולתיירים.

במאה ה-19 החל מחקרה המדעי של הארץ, ובסופה נבנו לראשונה שכונות מחוץ לחומות הערים והחלו העליות הציוניות לארץ ישראל. מעמדה של ירושלים התחזק והיישוב בה גדל. בשנת 1839 היו היהודים רוב בירושלים, ובשנת 1870 הייתה הקהילה היהודית גדולה יותר מכל הקהילות האחרות גם יחד (11 אלף איש מתוך 22 אלף תושבים). בראשית המאה ה-20 נרכשו אדמות רבות בעיר דוד על ידי הברון רוטשילד, ואלה עברו מאוחר יותר לבעלות מדינת ישראל.

קרא עוד
1516 – 1917

מלחמת העצמאות ומדינת ישראל

בכ"ט בנובמבר 1947 חולקה הארץ בין יהודים לערבים על פי החלטת האו"ם. הערבים, שסירבו לקבל את ההחלטה, פתחו במלחמה. ערב מלחמת העצמאות חיו בירושלים כמאה אלף יהודים מתוך כ-600 אלף יהודים בכל הארץ. במהלך המצור שהטילו הערבים על העיר נעשו מאמצים אדירים למנוע את נפילתה, מתוך הבנת מעמדה המיוחד וחשיבותה ליכולת העמידה של היישוב כולו.

קרא עוד
1948 ואילך

התקופה הרומית המאוחרת

לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה שלטו בה הרומאים, והלגיון העשירי ישב בה ככל הנראה ליד שער יפו של ימינו. רק בימי הדריאנוס (ראשית המאה השנייה) החלו הרומאים לבנות את ירושלים כעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה", שבה רחובות אורך ורוחב ומקדשים פגאניים.
עיר דוד ההרוסה נחצבה על ידי הרומאים עבור בניין העיר הרומית. בשנת 132 לספירה פרץ מרד בר כוכבא – אולי כתגובה להפיכת ירושלים לעיר אלילית – שדוכא באכזריות רבה על ידי הרומאים. באופן רשמי יהודים לא הורשו להתגורר בעיר, אך קיימות עדויות לכך שהיו יהודים שהתגוררו בה והיו מי שביקרו בה.

קרא עוד
70–324 לספירה
הברונזה הקדומה הברונזה התיכונה (תקופת האבות) הברונזה המאוחרת (תקופת ההתנחלות) הממלכה המאוחדת ימי חזקיהו וישעיהו ימי יאשיהו, ימי ירמיהו- ערב החורבן שושלת אומייה שושלת עבאס השושלת הפטימית והשושלת הסלג'וקית התקופה הצלבנית התקופה האיובית התקופה הממלוכית התקופה הפרסית ושיבת ציון התקופה ההלניסטית והחשמונאית התקופה הרומית הקדומה חורבן בית המקדש השני התקופה התורקית העות'מאנית התקופה הבריטית מלחמת העצמאות ומדינת ישראל התקופה הרומית המאוחרת התקופה הביזנטית