לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי

סיפור פילגש בגבעה מספר על אדם ההולך עם פילגשו ונערו מבית לחם יהודה להר אפרים על "דרך גב ההר", היא "דרך האבות", וחולף ליד ירושלים הקדומה. בהגיעם "עד נוכח יבוס" בגבול גיא בן הינום – ככל הנראה אזור מתחם התחנה הראשונה בימינו - מסרב האיש להצעת נערו לסור מן הדרך וללון בירושלים.

מאזכור אגבי זה של העיר אנו למדים שני דברים חשובים: ראשית, שמה של ירושלים בימים שקדמו לכיבושה על ידי דוד הוא "יבוס" על שם יושביה היבוסים. שנית, האיש אינו מסרב להצעת נערו משום שירושלים רחוקה מדי אלא משום שתושביה נוכרים. משמע, שירושלים ישבה בקרבת הדרך הראשית, וללא ספק היה הדבר מרכיב בשיקולים שהובילו את יושביה הקדומים להתגורר בה.